28 ביולי 2010

Breaking the Ice - La Fouly גם בעברית

Hi again from the beautiful village of La Fouly. After some "introduction" to the trails around the village, today we will leave our chale for 3 nights in a higher hut called caban de la nouve at 2700 meters. we will have some glacier training with our guides and also acclimatize to the altitude. please take a look at the pictures from the last few days:
La Fouly


אתמול טעמנו את הטעימה האלפינית הראשונה שלנו, עלינו 1000 מ' עד לגובה 2700 מ', למעבר הרים שהוא גם הגבול בין שוויץ לאיטליה, גם כן גבול - בלי גדר, בלי שומרים, בלי פטרולים, פשוט לקפוץ לקפה באיטליה ולחזור. חצינו לתוך איטליה, הלכנו 4 צעדים וחזרנו לשווייץ. הנוף שניגלה לעינינו במעבר ובכלל לאורך כל הטיול (מי קורא לעליה של 1000 מטר טיול?) היה קשה לעיכול. מדרונות תלולים וירוקים, פסגות מושלגות, נחלים ואגמים כחולים. הלכנו בינות האגמים ותלוליות של שלג. במעבר הרים (הנקרא גם פס) הנוף נפתח והאופק הלא נגמר של רכסי הרים השכיח את קוצר הנשימה (זה לא היה קשה במיוחד) עשינו כמה תמונות פוזה קבוצתיות עם מעילי  North Face שנתרמות ע"י North Face (אלא מה?). השוויצרים היו מרוצים מאיתנו, טיפסנו יותר ממה שהם חשבו, עד כה אנו עומדים בציפיות. ירדנו כאשר באמצע הירידה ביצענו תחרות בניית קשת רומית מאבנים (עוד אחד מהרעיונות ההזויים של אולפת ) התחלקנו ל-2 קבוצות והתחלנו בבניה שלא תבייש אף אזרח רומי מהמאה השנייה לפני הספירה. המבוגרים בחבורה, מאסימו ופרנסואה השוויצרים ודורן אראל, לא התאפקו והחלו גם הם בבניה, ולמרבה הפלא אף סיימו ראשונים. הגשרים הוקמו, דרכים נסללו ורכבות חצו. ואנו המשכנו למטה לבקתה החמה. התה והעוגיות, השוקולדים, המוזיקה ושאר התנאים האלפינים הנוקשים והמאתגרים האופפים אותנו (שכחתי לספר שבערב השני, נכנס פרנסואה עם ארגז מלא שוקולדים שוויצרים מקומיים). החיים לא קלים. אחרי ארוחת הערב הסבירו לנו על יום המחר ההולך להיות קשוח במקצת, עם מזג אוויר סוער כמעה עם טיפוס נוסף של 1000 מטרים אך תלול יותר. הם צדקו, הבוקר היה קר וערפילי, פרנסואה, שועל הצוקים השוויצירי שבמקרה הוא גם המוביל שלנו פה באלפים, החליט לשנות מסלול. במזג אוויר ערפילי שכזה התכנון המקורי שלו עלול להיות מסוכן מדי, ואנחנו לא כ"כ רוצים מסוכן מדי. וכך בחר ידידינו גבעה אלפיני אחרת, אשר גבוהה מהחרמון רק בכמה מאות מטרים, לטפס עליה. הייתה רוח, היה קר, רטוב וערפילי. עלינו כקבוצה בקצב טוב. ההליכה בין הערפילים השרתה אווירה קסומה, כשמסביבנו פרחים בצהוב, סגול, כחול שהשתלבו בתוך המדרונות הרטובים והירוקים אשר יחד עם פסגות ההרים והנחלים השתלבו לפנורמה נופית מדהימה שלא היה ביכולתנו לראות מרוב ערפל. פשוט עלינו ועלינו ועלינו ישר לתוך ענן ערפל ולבסוף הגענו לאוכף הרים שממנו נותר לנו רק להמשיך לעלות, רק שמעכשיו זה על שלג. מתחיל להיות ממש אבל ממש קר. הגענו למעבר ההרים, מדהים רק ששוב לא יכולנו לראות כלום. המעבר הוא גם הגבול עם איטליה. למרות הערפל והקור החלטתנו להמשיך לטפס לכיוון בקתה אשר נמצאת כבר באזור איטליה, מי יודע אולי יתמזל מזלנו ונמצא קפה ופסטה בבקתה. לא ידענו עד כמה אנו קרובים למציאות, קשה להאמין אך כשהגענו לבקתה אומנם קפה ופסטה לא היו שם, אך כפיצוי הולם ביותר נעלמו העננים, יצאה השמש ונוף העמקים האיטלקים נגלה לעינינו. מוקפים הרים שבמדרונותיהם החשופים זורמים נחלים קטנים אשר הולכים וחוברים לנחל אחד אשר מתפתל לו אל בינות העצים. לידנו התנשאו פסגות אשר קרחון ענק שוכב למרגלותיהן. התיישבנו לאכול משהו קטן, עם סנדוויץ', פרות יבשים או שוקולד שוויצרי אשר מזמן הפך לחלק בלתי נפרד מהתזונה היומיומית שלנו. העייפות והשמש הכריעו אותנו ואט אט כל אחד שקע בעיסוקיו או בחוסר עיסוקיו. כמו לישון, לנמנם, לבהות בנוף או סתם להיכנס לשיחה על טיפוס, כמו ששיקי סיפרה לי ולשקופי על הטיפוסים שלה ברחבי העולם. אולפת נאדים ושאדי ישנו, סליחה שאדי לא יושן הוא נח בעיניים עצומות. מאלכ נכנס לשיחת נפש עם בחור שליווה אותנו בשם פלג ותומר ולובנא דיברו תוך כדי בהייה בנוף. אשמח לספר על מה הם דיברו רק שאין לי מושג. טוב, זמן לרדת, כמה מהר יורדים את מה שלקח כל-כך הרבה זמן לעלות, במיוחד כאשר הגענו לאוכף שממנו התחיל מדרון מושלג ארוך. פרנסואה, חתול השלגים השוויצרי, הרביץ בנו את תורתו לגבי שיטות הגלישה השונות, כל מה שרצינו היה לשבת על התחת ולגלוש, אך מסתבר שזה מסוכן מידי לצבור מהירות ולצאת משליטה, ולכן הוחלט לדבוק בשיטת פרנסואה עז הפסגות האלפינית ולגלוש גלישת נעלים ללא מגלשיים. כשהגענו למטה מצאנו את עצמנו ארבעה יהודים וארבעה ערבים על משטח שלג רך וכל שנותר לנו לעשות זה את הדבר הטבעי והמתבקש ולהתחיל ללכת מכות. אירוע אשר קיבל את התואר האינתיפאדה השלישית, שהתחילה כשמאלכ תקף אותי במפתיע והפיל אותי על השלג. בעודי מנסה להשיב מלחמה קפץ עלי נדים, תומר ושאדי התקוטטו להם בצד בזמן שטינקרבל (לובנא- ככה קוראים לטינקרבל בערבית) תקפה את שיקי (שירי)- קרב שממנו טינקרבל תצא בשן ועין. ורק שקופי עמד מהצד והסתכל על כל המתרחש, מעשה מאוד חכם ובוגר בהתחשב בעובדה שכל מאבק עם שקופי עלול להיגמר במוות (למי שלא מכיר לשקופי יש מימדים שגם לשוויצרים קשה לעכל).
רק שהאינתיפאדה הזו נגמרה בצורה הרבה יותר חמורה ממה שחשבנו, חיבוק קבוצתי אוהב (למה חמור? כי זה נשמע כמו סרט הוליוודי זול, אבל זה אכן מה שקרה).
אולפת כמובן לא פספסה את ההזדמנות של פרץ האהבה הקבוצתית וגררה אותנו לאתגר קבוצתי בו הפכנו לקשר אנושי כשכל אחד מחזיק ביד של מישהו אחר וכולם מסובכים בכולם, ולא אחת אתה מוצא את עצמך בתנוחות מביכות כשאתה מנסה להשתחל בין חברי הקבוצה ע"מ לשחרר את הקשר. המשימה האחרונה הייתה לבנות איש שלג. עבדנו בזריזות, במיומנות וכאיש אחד ותוך 10 דקות העמדנו איש שלג שאפילו התואר הפשוט של "איש שלג" לא ראוי לו. ביזיון – יצור קטן ומצ'וקמק שבתור אף תקוע לו סכין שוויצרית והדבר היחיד שנראה בו אנושי היה הכובע גרב שדחפנו לו על הראש, כולנו היינו מרוצים להצטלם עם הייצור החדש והלא ברור הזה ורק פרנסואה פנתר הפסגות הגרניטי בטח חשב בלבו שזו השנה האחרונה שהוא נותן יד לפרויקט שכזה. המשכנו למטה, הדרך למטה הייתה דרך חתחתים מבולדרת שבה ניסינו למצוא את דרכנו. בדרך צפו ועלו בעיות בהתנהלות הקבוצתית שלא הייתה טובה בעינו חלק מחברי הקבוצה. את הדיון על מה שהיה ואיך פותרים את הבעיה דחינו לאחרי הראיון עם עיתונאית צרפתייה אשר באה במיוחד מפריז לראיין אותנו.
שיקי ונדים התנדבו לדבר וכך פתרו את תומר וטינקרבל שלאחר הראיון ברדיו האיטלקי כמעט והפכו לדוברי הקבוצה (מסתבר, להבדיל מישראל, שיש מדינות בעולם שמעניין אותם פרויקטים בין ערבים ליהודים).
דיון מתיש, ארוחת ערב מפנקת כרגיל, תה, קפה, דיבורים, צחוקים, נרגילה, בירה ולישון.
מחר יוצאים לארבעה ימים בהרים אשר בהם נתרגל הליכה על קרחון בעזרת חבלים, גרזני קרח ודוקרנים.
בהצלחה

26 ביולי 2010

עדכון ראשון בעברית - נכתב ע"י גולן שלוי


לא ברור לי איך זה קרה או איך להתחיל להסביר את זה אבל אני יושב כרגע על מרפסת עץ בבקתה בכפר קטן כשלנגד עיני הרים מושלגים, מדרונות ירוקים, נחלים שוצפים, צוקים חשופים ואין לי עוד מילים לתאר את זה. הניסיון הראשון לעכל את מה שקורה כאן היה כמובן בטרמינל, כולם הגיעו בזמן, טוב נו... לא כולם, שירי (הידועה בכינויה שיקי) החליטה לא רק לאחר בחצי שעה אלא גם לא לענות לאף טלפון של אף אחד. התחלנו צ'ק אין בלעדיה מה שכמעט ועלה בחייה של אולפת, בעודנו מתחילים להחוויר ולהעביר מזוודות צצה לה שיקי עם בעלה דניאל- שמחה וטובת לב. לאולפת חזר הדופק.
כל אחד קיבל חולצת צווארון לבנה ויפה (פעם ראשונה ששקופי לובש חולצת צווארון, ועוד לבנה, והוא החליט לשמור אותה לחתונה שלו, שכולנו בונים על זה שתהיה בקרוב) כל תורמי ונדבני הכספים מיוצגים עליה ועל השרוול בקטן הכתובת – מון בלאן 2010. זהו אנחנו משלחת, נכנסים אל הלא נודע לידיהם של שוויצרים לא מוכרים להרפתקה לא ברורה ובטח אחת הקשות שנעשה בחיינו. הלא נודע הזה קצת מלחיץ – מעכשיו נאכל כשיאמרו לנו, נישן כשיתנו לנו ונטפס כשיבקשו יפה... מלחיץ אבל מרגש ברמות שעוד לא חווינו.
עם החולצות כולם מזהים שיש פה משהו שונה- שואלים שאלות, מתעניינים, מפרגנים. קבוצה של סטודנטים לתואר שני מהבין תחומי שנוסעים לעשות קורס במשפטים בשוויץ, מזהים את לובנא – נציגתנו מהבני-טחונים, הם נורא סקרנים ואנו מספרים להם ולכל מי ששואל – זה חלק מהרעיון, חלק מהשליחות, חלק ממה שאנו עושים כאן – מעבירים מסר!
זהו, אחרי ששאדי רוקן את הדיוטי פרי התחלנו במסענו הארוך – מטוס לציריך ומשם טיסה לזנבה (גם שם שאדי לא שכח לבדוק את הדיוטי פרי) ומשם שעתיים בין ההרים, כשירח מלא ואורו החלוש מרמזים קלות מה מצפה לנו מחר- באור יום.
מאלכ שכבר בישראל היה אחראי שלא תהיה חריגה של מעל ל-3 שניות בזמנים שהקצבנו לעצמנו בטיולים לא שכח לתזמן גם את הטייסים והנהגים השוויצרים ולמרבה ההפתעה מסתבר שהשוויצרים עומדים בזמנים..
בטיסה בין ציריך לז'נבה היה מעונן, מה שלא ממש הפריע למון בלאן שפשוט התנשא גבוה מעל העננים, מרשים, גדול, מושלג, מואר באור שקיעה ובעיקר גבוה- מחזה מרהיב שכמעט וגרם לנדים לקחת את הטיסה הראשונה חזרה לארץ..

שעתיים נסיעה לאורך אגם ז'נבה- הגדול ביותר באירופה לפי מה שאמר מאלכ, שמתוקף היותו יושב קדימה הפך למדריך הקבוצה, כמובן בעזרת נהגנו שגר 35 שנה בשוויץ אך במקור מי-ם ומדבר ערבית כשפת אם.
אדרנלין והתרגשות אשר מהולים בקצת חשש מהלא נודע גרמו לנסיעה להיות אחת מרגעי הפתיחות המוגזמים ביותר שהגענו אליהם, אבל יש דברים שעדיף שיישארו במשלחת, ורק נספר שלא הפסקנו לצחוק שם אחד מהשני ואיך לא אחד על השני (ועל בנות זוגם) (אה... ושיקי ישנה).
הגענו לבקתה, פרקנו את הציוד ונכנסנו לשוק, לא ברור לי איך לתאר בקתה אלפינית, אבל אולי גן עדן לא יהיה רחוק מהמציאות. אכלנו מרק חם שהכינו השוויצרים הכול-כך נחמדים שמארחים אותנו.
יום מרגש ומיוחד אך לא רק בגלל המשלחת והטיסה – לשאדי יש יומולדת 24 היום, וכך בלילה התאספנו כולם בחדר קטן בקומה העליונה לאחל לאיחולים חמים לשאדי ולחגוג את היומולדת ההזויה הזאת בתוך בקתה בשוויץ.
השוק האמיתי היה בבוקר כשפתחנו את דלת המרפסת וראינו את הנוף שרק עדשת מצלמתו של תומר תוכל אולי להעביר את עוצמתו (תומר, דרך אגב, הוא זה שאף פעם לא רואים בתמונות מכיוון שמתוקף היותו הצלם הוא מצלם את כולם ואין מי שיצלם אותו).
א.בוקר- ביצים, סלט, גבינות, ריבות ולימוד כמה מילים חדשות בערבית- מנהג שהחלטנו להתחיל באופן קבוע, אולי יום אחד הדיונים בינינו יתנהלו בערבית (עם שקופי שנה הבאה ואיתי עוד 43 שנים), התיישבנו למפגש ראשון, התחלנו שוב בברכות לשאדי, הפעם עם עוגה שסבתא של גולן הכינה ושבאופן מפתיע שרדה את הטיסה.
באופן מפתיע גם לשוויצרים הייתה מתנה לשאדי, אבל לא רק לשאדי אלא לכולנו. וכך קיבלנו אולרים שוויצרים במארז מהודר שאף שורד אלפיני לא היה מתבייש לשלוף כפתרון לכל בעיה. השוויצרים קיבלו מאיתנו מתנות קצת יותר צנועות כמו שעון עם תמונתנו מתנוססת בתוכו (לתת שעון לשוויצרים זה קצת כמו לתת קרח לאסקימואים לא? אבל העיקר התמונה), חולצות משלחת, סיכות, דגלים, כובעים של אוניברסיטת חיפה ועוד דברים קטנים. לאחר הבהרות והסברים לגבי העתיד הלוט בערפל, התבקשנו להוריד את הציוד שאיתו אנו מתכוונים לעלות להר לבדיקה קפדנית ומדוקדקת לגבי טיב הציוד. דרישות הציוד הבהירו לנו טוב מאוד, פעם נוספת, עד כמה זה לא משחק ילדים הטיפוס הזה (סתם, אמא אני אומר את זה בשביל הרושם, תכלס זה ממש משחק ילדים)
בצהרים הקראתי לכולם את שכתבתי (בעודנו אוכלים לחמי בוטיק עם גבינות עזים וירקות), שיקי טוענת שזה ביזיון שכל מה שהיה לי לכתוב עליה זה שהיא איחרה וישנה במיניבוס, אז שתדעו שהיא חתכה את הגבינות ממש ממש, אבל ממש יפה היום בארוחת צהרים.
אחרי א.צהרים יצאנו לסיבוב ראשון באזור ולא, זה לא היה בירידה- איזה מקום.
 אחרי עליה של שעתיים וירידה של שעה חזרה כולל משחק חימום (היה ממש קר שם למעלה) שכלל ריקוד טיפשי בזוגות שכל זוג היה צריך להמציא, אכן כן, אולפת הביאה אותנו לרמות השפלה עצמית שלא הכרנו (שקופי ושיקי רקדו כמו קופים וזו רק דוגמא אחת)
חזרנו לכפר La Fouly  , נכנסו לחנות ציוד הטיפוס וכל אחד קיבל נעלי הרים מאסיביות, דוקרנים לקרח, וגרזני טיפוס, זהו אנחנו מוכנים, אולי לא לטיפוס אך בהחלט לארוחת ערב!!!

25 ביולי 2010

Arrival in La Fouly


Finally, after seeing Mont-Blanc from the plane, we arrived in the picturesque alpine village of La Fouly, and were greeted warmly and very generously by our hosts. It's hard to describe our excitement from the scenery, the hospitality and the European professionalism in everything...


We will be staying in a beautiful and cosy chalet, fully equipped with a breathtaking view from our rooms.

Our hosts our also our guides, and today we already went for a short walk up one of the hills near the village.
Truly the views are breathtaking, and we can now grasp the magnitude of this project :-)

Stay tuned for our next post!

see you soon,

Tomer and the Ice Breakers.

20 ביולי 2010

3rd and final hike - The Hermon ascent

That's it. the final step in our preparation was completed, as we ascended a demanding 2-day trail up mount Hermon, starting at 350 m above sea level and finishing at 2000 meters ASL. The entire weekend was very rewarding as the views and the company were amazing (as usual...).



View Breaking the Ice - Hermon ascent in a larger map


This time we organized the entire deal, including the route, time-table, food and logistics. every decision was made using the proven and democratic thumbs-up (or down) method. During this hike, we spent hours talking to review and analyze the process of organizing this activity, as some "bumps" were encountered. Also we started a discussion about the meaning of this project and tried to find  common ground among us, regarding the present and future of the country we all live in.


Photos from this trip (click for the full gallery):


The next post will be about our ideas and plans for our community activities next year...

see you soon,

The Ice Breakers :-)

Shop & Talk at The North Face store

Another group meeting was held, this time in The North Face store near Netanya, where we took advantage of a generous discount given to us by the owners. They also donated a high quality shell jacket for each member of the team. While giong through the entire store, we also bought gear suitable for the upcoming trip to the swiss Alps.



After our shopping desires were met, mountain guide Doron Erel lectured about the program details, and we were all very excited and happy to learn more of our adventures to come. We will be staying most of the time in La-Fouly and head out for daily (or longer) hikes in the surrounding area. After looking at some images of this place on the web.... I can't stop smiling :-))



Thanks to Chen Levakov for the images, and to the rest of the store crew for hosting our meeting and helping us with the gear.

8 ביולי 2010

Preparations for our finalizing weekend in Israel

Summer is here, which means that soon we will be on our way to the Alps, but first we must complete our final task: plan and complete an entire weekend activity on our own, as a functioning group. Our mission includes planning a route for the trek (and agree upon it!), planning the food, timetable and budget, order the transportation, find topics for our group sessions.... you get the idea :-)
All in all, I think we are pretty much ready for this trip (next weekend), after really putting a lot of effort into it. Lots of group decisions came only after long debates about nearly everything, but all in a positive and constructive manner.
The plan is to ascend about 1600 meters in 2 days: first from Banias park through Govta stream to Neve-Ativ, and on the next day up to Birkat-Man and on to the upper ski-lift of the Hermon ski park (time permiting). Long sessions are planned for reviewing the process of our decision-making, and for planning our social activities as a group next year. We already have some ideas for activities in the community.

Aside of all these tasks, we are already busy with the upcoming flight. Not easy to make a 10-person appointment in an alpine gear shop... Some of us are planning to stay in Europe after our expedition is over, and the excitement among us is... here!

See you in my next post, after our trip to the highest mountain in Israel :-)

Tomer.